במדינה די גסטרונומית, עם נגיעות מזרחיות אוריאנטליות, קמה לה מפלגת נקנוקולורים. והמפלגה הזו, סיעה יש לומר, חרתה על דגלה איזשהו מצע חברתי פוליטי שמאוד התאים לרוח השעה. " נקניקולור לכל אזרח ועמוק", זה היה המוטו שלהם. והם היו מאוד נחושים ולשם הם כיוונו. זו הייתה כל מטרתם. את עמדת יושב הראש אייש בכל פעם נקנוקלור אחר, גדול יותר מקודמו בנקניקולוריותו ובמסירותו לתפקיד. וכך תיפקדה לה המפלגה, אולי 50 שנה או יותר, עד שקרה מה שקרה והתפרקה להם כל הקומבינה בפרצוף וזהו תמצית סיפור המעשה.

ויהי יום, ולמפלגת הנקנוקלורים הגיע מנהיג חדש, מישהו מהתחום. איש ששמו הולך לפניו, נקנוקולור צמרת. האיש ניקנוק עוד בראשית עלומיו ולצמרת הנקניקולוריה הוא הגיע בזכות ולא בחסד, אדם שכולו נקניק. בדיעבד התברר שהאיש לא כזה נקנוק כמו שמלך נקנוקולורים אמיתי צריך להיות והסתבר שהוא פוזל לכיוון המפלגה של הקבבולורס, מפלגה מאוד קיצונית בדעותיה שדוגלת במצע שונה לגמרי מהנקנוקולורים אך למה לנו להקדים את המאוחר? תנו לי ספר לכם הכל לפי סדר המאורעות..

יו"ר הנקנוקולירים התאזר בסבלנות וחיכה לשעת כושר לנקנק את כל הנקנוקולורים והשעה אכן לא בוששה בוא. ובבוא היום יו"ר הנקנוקולורים כינס מסיבת עיתונאים והודיע בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, "קצה נפשי מדרך הנקנוקלוריה. החלטתי להתפטר מתפקיד היו"ר ולמרות שזה נשמע גיי והכל, אני מתפטר! לגמרי!!"

על המפלגה זה נחת כרעם ביום בהיר. כל נקנוקולורי הצנרת לא ידעו מה לעשות ללא הנקנוקלור צמרת. "איך נוכל להמשיך בניקנוקולורים ללא יו"ר עם פלולה באף?", הם חשבו בבהלה. ואז קם אחד, שר לענייני מרגז, כך קראו לו, וכינס מסיבת עיתונאים גדולה. "היו"ר מתפטר??אז זהו שלא הופתעתי. אני בעצמי מתפטר, מה תגידו על זה??איך תתמודדו בלי נקנוקלור אחראי על הרווחה??נראה אתכם מסתדרים בלעדי..", כך הוא התריס על ציבור בוחריו. לימים יכתב בספרי ההיסטוריה, שרווח והצלה עמד ליהודים ממקום אחר ולכולם מאוד רווח סה"כ, בלי מרגז. ונקנוקולור צנרת אחר, מזכיר קצת צ'וריסוס בצורתו ואחראי על ענייני התמע במפלגה, הודיע שהוא לא עובר על כך לסדר היום ושהוא יותר מתפטר, אפילו יותר ממרגז. "נראה אותכם מסתדרים בלי תמע..", הוא אמר לכלל האומה.

כנראה שהייתה שמה איזשהי אי הבנה בצורת החשיבה, כנראה שרבים מהנקנוקולורים חשבו שזה טוב להתפטר יותר, אולי אפילו התערבבו להם ערכי ליברליזם עם ערכי נקנוקולור. "להתפטר זה לגמרי in", הם חשבו בצורה די לא גברית, "בטח בסוף יזמינו אותנו למסיבות גייז ואם נסרק את השיער הפוך נגד כיוונו, כמו ג'סטין ביבר, בטח נהפוך כולנו לגייז סטאר. ככה נוכל להקדים את המודה, אפילו להמציא אותה מחדש..", נישאו להם נקנוקולורי הצנרת על כנפי הדמיון.

ונקנוקולור קרנץ אחד, נקנוקולור בלי תיק לענייני מיעוטים, כינס מסיבת עיתונאים והודיע, "כל מה שראיתם עד עכשיו חברים, זה בוטנים. אני הכי מתפטר. עזבו פיטורין, שכחו בכלל שהייתי איתכם", כך הנקנוק הטיל את הפצצה. "ומי יהיה אחראי על ה"בלי תיק""?, שאל עיתונאי אחד מודאג. על הבני המיעוטים אף אחד לא שאל. מי שרוצה בכל זאת לעזור להם, מוזמן לעשות זאת, הם עדיין מחפשים פטרון..

בתקשורת זה היכה הדים. "אפסה נקנוקולריות מן הארץ", הם הודיעו לכולם. והעיתונים חשבו שזה חתיכת מהפך, איך שיו"ר הנקנוקולורים נקנוק את כולם. והתחילו לזרום כל מיני שמועות וספקולציות על נקנוקולור אחר, נקנוקולור עם שפם, שגם חושב להתפטר מתפקידו ואולי אף הולך לשדרג ת'שפם גייז שלו לשפם תורכי מסתלסל בקצוות! אלו היו ימים קשים לתקשורת הישראלית ורעידות אדמה פוליטיות קשות זיעזעו את הארץ. לגבי האזרח הקטן זה לא כ"כ השפיע. הוא עדיין שילם מחיר מופקע על נקניקיות..

אינני יודע מה הייתה כוונתו של דג ואין לי צל של ספק, אם היה מופיע 50 שנה מוקדם יותר, מסתמא הוא לא היה מדגדג אף אחד. אך באותה התקופה, תקופה מאוד מבולבלת, חסרת אכיפה ופורצת גבולות, דג היה האיש הנכון במקום הנכון. דג תמיד אמר את מה שחשבת במקום הכי קטן בלב. דג תמיד הציג את הצד ההפוך של האקסיומה החברתית והיה היגיון כלשהו מאחורי דבריו. בשלהי שנות 2010, בדיוק התפוצצה פרשיה על אנס שנבחר לנשיא. "נשיא ואנס", כך קראו לפרשיה. דעותי האישיות היו די חלוקות בנושא. מצד אחד, אני שונא פמניזם והמשפט המתוקשר של הנשיא הוציא את כולן לרחובות, לא מגולחות ובארגזים. "כל אנס למאסר", הן הפגינו ביציאה מבית המשפט. לצפות בתקשורת שמסקרת את כל הבוצ'ות האלה, זה גרם לי לתחושת גועל עצומה. מצד שני, גם פולטיקאים אני לא מחבב וכל אחד מהם שנכנס לכלא, עושה אותי לאדם מאושר יותר.

דג הבין את רגשות הציבור. כשכל הפמניסטיות צעקו דברים, הוא הפגין בדיוק ההפך. "כל אחד הוא נשיא ואנס.", הוא תלה שלט גבוה בכיכר רבין. או, "נשיא ואנס זה זין ענק!". וכל הפמנסטיות ראו את השלטים שלו ונחרדו ואיזו אחת ממש שעירה ברגלים, אירגנה הפגנת תגובה בסימן, "אוי למדינה שאלו הם מנהיגיה". כשארגוני השובניסטים ראו הפגנה פמיניסטית, הם לא יכלו לעמוד מנגד. יום למחרת הם הגיעו בהמוניהם, מפגינים את נשמתם למוות. "קצב י'קצב, למה לא אם יש מצב??", הם צעקו על הפמינסטיות מצידו השני של הכביש. ופתאום דג ראה שהשובניסטים מתחזקים ומגיעים ברבבותיהם מול ההפגנה הדלה של הלסביות. אז הוא התהפך לצד השני וצעק במגפון לכל השובנסטים שאישה זה לא חפץ. ובימים רעים, כשכמות המפגינים הייתה על התיקו, הוא היה פותח הפגנה חדשה, הפגנה לאידם, כך הוא קרא לזה וצעק רק ההיפך.
"מיהו דג ומה הן דעותיו?", עשו עליו כתבה נוספת בערוץ 2 עם דני קושמרו, הפעם כתב מקצועי. "אולי אתה אנרכיסט? ויקילייקס מקומי?", התעניין הכתב. "חלילא", נסוג דג, "אני בדיוק ההיפך.". "אם כן, זהו דג, ממציא האנטיזם החברתי.", סיכם הכתב והוסיף, "אני בטוח שכל אחד יוכל למצוא מקום להיזדהות איתו..". ואנשים התחילו לקלוט את הגאונות של דג וכמה כיף זה לא להחזיק בשום דעה ואפילו להפגין בשביל זה. ולהקת ראפ רוסית ישראלית עשתה כמה שירי מחאה בכיוון של ההיפך, עם כירוגרפיה של ווסט סייד בידיים והסינגל טיפס לראש המצעד השבועי בתחנת הרדיו "באלבלאט ". והגיעו מלאן רוסים לתת קונטרה לדג ואחד שכולו קעקוע המציא לו שם חיבה, "שפרוטקה". וההפגנה הלכה וגדלה והתפשטה כמעט עד בורסקה רמתגןסקי. ואחרי הרוסים הגיעו הקווקזים וכולם נשאו שלטים שההיפך ואחד שנסחף קצת הפגין ש"שנית קווקז לא תיפול.". והחרדים ,שראו הפגנה, גם לא הצליחו להתאפק ומיד יצאו לרחובות. "זו שכרה וזו תורה?" הם הפגינו הפוך על חילול הקודש…

לדג זה היה מאוד מבלבל. בתחילה הוא ניסה להפגין ישר אך כעבור כמה שעות, התברר לו בדיעבד שישר זה ההיפך. ואז הוא ניסה ליין חדש והתחיל להפגין עקומות. וכל העקומות בתל אביב ממש הזדהו איתו ובאו לתת לו רוח גבית. ואז הוא הפגין כוסיות בתקווה שכל אחת שהיא מספיק כוסית תלך לחפש זין במקום להפגין ולהחמיץ מהשועה. דג טעה. אנשים פשוט אהבו להפגין. זה הפך לטרנד להיות הפוך וממילא זה הפך לטרנד להיות ישר. ולבסוף נשבר לדג הזין והוא החליט על מחאה שקטה. והוא קנה 5 סוליות חשיש וכדי לבלבל בהפוכה הוא חיזק עם 2 קילו ירוק. וכדי שלא יגידו שהוא מהחבר'ה של הסטלנים, הוא קנה גם 30 שקיות של "מיסטר נייס גאי" ולמען הסר ספק מליבכם, הוא הביא 100 קפסולות חגי וגם כמה עלונים של אל-סם.. "זהו, עכשיו אני בעד ונגד.", כך חשב הדג. וכל הסמים האלה הוציאו לו את החשק להפגין. יותר מזה, הסמים האלה הוציאו לו את כל החשק לדבר. הוא חשב שהכל נאמר וככה או ככה, בכל מקרה זה מצחיק. והדג התכנס בתוך עצמו והתחיל לשתוק ולגחך ללא קשר. מדי פעם ראו אותו יורד לטיב-טעם, לפרק איזה מנצ'יז אבל ככה בשוטף, האיש נעלם מהנוף. ואת כל רגשי האנטיזם שלו הוא ניווט למקום הרבה יותר רגוע ונינוח. "הנגפה", כך הוא קרה לחוסר מעש הזה שזה בדיוק ההיפך מהפגנה של ההיפך.

אם כן, להיות חכם ולייעץ לכם עייצס על חיי זוגיות וכיו"צ, זה לא הקטע שלי. לספר לכם למה הגברת שלי הכי חשמל מכולן, תאמינו לי שקצרה היריעה, מה גם שאני טיפוס ענו מטבעי. לספר לכם כמה היא כוססססית וכמה הפתיחה אצלה במפסק, הייתי שמח להשוויץ אבל היא תשחט לי ת'זין (לא בצחוק ואיזה סלנג מגניב יש לנו וחה חה חה, איזה צחוקים להגיד את זה.. אורגינם, היא תשחט לי ת'זין!). גם אני כמו כולם, התבחבשתי במריבות שטותיות וילדותיות. גם אני התפלמסתי עם הגברת והוכחתי לה קבל עם ועדה מדוע חרצף תת ימי שמתחת למפלס המים בניאגרה אינו דורש ניקוי ושפשוף. והרי תורה למשה היא מסיני, קקי אמפיבי דינו כשתינה. אם הוא נשטף לאחר כמה הורדות של מים, אין צורך להוריד ולו פעם אחת את המים. "בחרצף מן המניין, אין ספק שאת צודקת מתוקה", הסברתי לה, "זה מגעיל גם אותי..אבל כשמדובר בחרצף אמפיבי, מה כל העניין??מה את בעצם אומרת, שאני יוריד את המים עד שהחרצף ירד מתחתית האסלה??לא חבל על המים? ואיפה הזמן שהולך לאיבוד כשמחכים עד שהניאגרה תתמלא מחדש?? בואי נחסוך לי ולך את הזמן היקר הזה..". "אבל יש חיידקים..וביולוגים..ווירוסים..וכל מיני רצפטורים ודופמינים..", היא ניסתה את מזלה. "אפאפאפ, אל תגידי לי מלקולתורי", היסתי אותה, "אני כולה גזר קטן, הנדסאי בנין בדוייחק. רוצה מולקולות? רוצה ביולוגים? לכי לאקדמיה. מש"ל..".

ויכוחים שכאלה קיימים בין כל הזוגות שחיים ביחד.אפילו כשהייתי גר עם חציל, אני זוכר את עצמי רותח מזעם איך בכל פעם שסיימתי לקרצף את השירותים ושפכתי גלון אקונומיקה על כל האזור, בדיוק אז הוא תמיד נזכר לדפוק יציקת איכות, פיור קובה, על כל הניקיון שלי. הוא גם אהב להשאיר שלושה שערות מסולסלות על האסלה..היה נדמה לי שהוא טומן לי מארבים ומתאפק לפעמים גם שבועיים עד לרגע שאני מנקה את השירותים. מיותר לציין, כיום גם אני מבין את הגאוניות שמאחורי זה ואני משתדל לחכות עד שהמנקה הרוסיה במכללה תסיים לנקות את התא, רק אז אני נכנס…אחרי ריקון כהלכה אני יוצא החוצה ואת פני מקבלת רוסיה זועמת עם ידיים על המותניים. "לובהלובהלובה", היא ממלמלת מתחת לשפמה ברוסית אוזבקית וגביני גבותיה כועסות..

כל זה טוב ויפה חברים וחברות ואנחנו לומדים לגשר על הפערים התרבותיים והבינאישיים שביננו. רק משהו אחד קשה לי לקבל, היא קוראת לי גוזגוז! גרוע מכך, החברים כבר קוראים לי גוזגוז! מה אני ווזווז? מה זה גוזגוז? זה שם של אחד שמגזגז ומתקזז, זה שם של גייז רצח. זה שם של מישהו מהמעריצים של סמואל שמקבלים אותה ברוורס. גוזגוז גורם לי להרגיש בולבולון. בולבולון קטן, טיפשון וחמודון. פעם גזר היה מזיין, מה נשאר היום? גוזגוז. זה הרבה יותר גרוע מלחתל בציבור, גוזגוז זה סירוס בפרסיה. "גוזגוז, אולי נעשה מחר ערב רומנטי??גוזגוז, בוא כבר למיטה שובבון שלי..". מה אני עז? למה צריך את כל החינחון הזה? זה מזכיר לי ת'שיר של אתי אנקרי, אמרתי לו והוא אמר לי, "מאמוש, החודש לא צריך להידחק. אבא כבר חתם על הצ'ק…"..

אבל כן חברים, זה כיף לקטר. זה כיף לקטר בצבא, ובמשפחה, ובזוגיות ("אשתי תופסת אותי בביצים", כולם אומרים את התירוץ הידוע במבט מתנצל אך מסופק בו זמנית) אבל להיות גוזגוז חברים, אני לא מאחל לגרועים שבשונאי. ולמען הסר ספק מליבכם ושחלילא לא תחשבו עלי גוזגוז או שתרימו טלפון כשבא לכם להתגזגז, מהיום נגמר הגזר!!אני הולך על משהו שונה לגמרי, משהו שמשדר בדיוק הפוך מגוזגוז. מיום זה והילך, הגזר מת. להלן יקרא "המשסף". "שמעתם? אומרים שראו את המשסף בזיזי..ואח"כ הוא קפץ לאזור 1 ואומרים שראו אותו יושב בקו 5..אין, אין על המשסף..וראיתם איזה חומר חרבות היה לו בקומפורט? לא כמו החומר אסלות שבברזילי.." ופתאום המשסף כבר לא הומופוב ולא איכפת לו אם מדליקים לידו גוזניקים או שאומרים לידו גוזזטרות. הגזר מת, יחי המשסף!!

"בשבילנו קליינר את שטיינברג בע"מ", פתח קליינר ואמר, "תחת זה הרבה יותר מחור… תחת זו האמת הפנימית של כל אדם, תחת זה גם הטעם וגם הניחוח.". מדמון הרגיש שהוא הולך ומאבד מסבלנותו בין בליל הגועל שיוצא לפוץ היושב מולו מהפה. "אנחנו חושבים שתחת לא מקבל את הכבוד הראוי לו ביחס לשאר האברים בגוף ואנחנו מאמינים שהמצב הזה צריך להשתנות", פרס לפניו קליינר את משנתו. "המממ, תראה מיסטר קליינברג. אני לא בטוח שהגעתי למקום הנכון. אני כאן בקשר למודעה בעיתון, דרושים עובדים חרוצים לעבודת לילה, שכר גבוה ואפשרויות קידום.", מלמל מדמון בשפה רפה וכבש את מבטו בריצפה. "אתה בדיוק במקום הנכון", ענה קליינר בהתרוממות, רוח, "ושמי הוא לא קליינברג אלא קליינר. שטיינברג הוא סמנכ"ל השיווק שלי..". מדמון הרגיש שהוא מאבד את עצמו בעולם אשכנזי וצהוב. גרוע מכך, הסיטואציה גרמה לו להרגיש די תחת. "קליינברג או שטיינר, חבורה של מנייאקים ווזווזים שמשתכנזים על העולם.", הוא חשב לעצמו.

קליינר לא התחיל את דרכו כיו"ר דירקטוריון חורי התחת והרקטומים בישראל אך כבר בתור ילד ניבו לו עתיד מזהיר בתחום. הוא אהב לחטט ולפשפש בפי טבעתו בצורה אממממ, קצת חשודה יש לומר..בתחילה חששו ההורים שמדובר בתולעי מעיים ואף לקחו אותו לרופא ילדים שהמליץ להם על טיול תרופתי. זה עזר בערך לשבוע ימים, לא יותר. כעבור שבוע הוא חזר לגרד ולמשש את אחוריו כאילו כלום לא היה. לימים הגננת באמת ציינה, שהיא תפסה את קליינר מנסה להחדיר לעכוזו תולעים שמצא בחצר וכששאלו ההורים את בנם לפשר המעשה, הוא פתר אותם ב"ככה מרגיש לי שנעים לי" ילדותי והרביץ חיטוט לעילא ולעילא.."הוא עוד ילד, זה יעבור לו", חשבה לעצמה קליינר האמא ודחפה לו ציימעס עם פרפאלך לפה, "העיקר שיסיים לאכול את מה שבצלחת.". אבל הבעיה לא עברה ולהיפך, היא רק הלכה והחמירה. בגיל 16 קליינר עשה ניתוח להשתלת טחורים וקצת לפני הגיוס, ביומהולדת של 18, קליינר נסע לפותחת בתחת והיא באמת פתחה לו ת'תחת וסיפרה לו את מה שידע כבר. "הטרזנים שמשמאל מסמלים עתיד ורוד בתחום בו אתה מתמחה והטחורים מעידים על אדם עמוק", היא קראה לו את מה שראתה. וקליינר האמין שהוא בכיוון הנכון והוא החליט להתמיד ולהגשים את מה שמשאו ליבו, להיות החור תחת הכי גדול בחלד.

בסוף שנות ה80 הוא נסע לבלרוס ופתח בבריסק, מרכז אשכנזי כלל עולמי, חנות קטנה, "הכל לתחת". הוא מכר שם מגבונים לחים, קקי סטיק למחראות ציבוריות, קקי סטיק לשימוש ביתי (מוכר גם בשם חומיה), חיתולים, התקן בידה לבית, צינורות חרוזים להחדרות אנליות וגם פטנט שהוא בעצמו המציא ואפילו רשם אותו כפטנט רשום על שמו. "א קליינר מציא'ה", מן מאוורר קטן עם חיבור לחיבורים וטרמוסטט קטן לבקרת איכות שמצפצף בכל פעם שתחת לא מתפקד כהלכה. והחנות שיגשגה והצליחה וכל האשכנזים שבבריסק קנו כרטיס מועדון והרגישו בעננים. אבל אז החלו לבוא התורכים והיקף המכירות ירד פלאים. קליינר ירד מנכסיו, חיסל את החובות שלו וחזר לארץ בלי כלום, גורנישט. בארץ הוא פגש את שטיינברג, בחור עמיד שמאמין בדיוק באותם עיקרים של קליינר וביחד הם פתחו את "איגוד חורי התחת והרקטומים בישראל". מטרתם הייתה ברורה, לכבוש את השוק הישראלי. בסביון, צהלה, מודיעין ומודיעין עילית דווקא הלך להם לא רע. קהל היעד בערים אלו היה צמא לקצת תחת וכולם חשבו שככה בדיוק צריך לעשות את זה. בערים פחות מפותחות לעומת זאת, המצב היה בכי רע. "אנחנו צריכים מישהו מבפנים. מישהו שמשדר "אני לא תחת" ואחרי שכולם יבטחו בו, הוא יאגף את כולם מאחור", יעץ שטיינברג לקליינר. וכך הגיע אליהם מדמון מיודעינו, שכולה רצה קצת כסף לסגור את החודש ואולי ישאר לו גם כמה גרושים לקפוץ ל"פוסי-קט" ולקנות ריקוד צמוד.

לובה הייתה עולה חדשה ממדינות חבר העמים. היא עלתה לארץ ב98 וקשיי ההסתגלות היו קשים מנשוא. את השפה היא קלטה די מהר אך את המבטא הרוסי הכבד היא לא הצליחה להעלים. נוסף על כל צרותיה, לובה הייתה לבקנית וחיוורת ואור השמש הים תיכוני צרב את עורה כמו דשו את בשרה במסרקות של ברזל. לקליינר ושטיינברג היא התאימה בול. "אנחנו צריכים מזכירה שתטפל בכל המסביב של העסק", הם הציעו לה ואף הסכימו לשלם את הסכום שביקשה. ולובה די אהבה את העבודה, ראש קטן כזה, לא יותר מדי. תיאום פגישות, ניירת, לא דברים בשמים.

"אהאהאה", כיחכח קליינר וקטע את מדמון ממחשבותיו האובדניות. "אז מה אתה אומר? אתה חושב שתצליח להשתלב בעסק? הנה, קח לך עוגיית קרמשניץ אחת ותחשוב על זה..". זה היה השלב שנשבר למדמון. אינטלגנט גדול הוא לא היה אך גם באוזניו קרמשניץ נשמע גס, על אחת כמה וכמה במקום שכזה. הוא הרגיש שכבודו מחולל והוא הרגיש "טאק", כאילו משהו בתוכו בותק. אם זה היה כושי גדול ומפחיד, אין הכי נמי. יש מצב שתמני קטן וצנום כמו מדמון היה מחליק את זה, מקפל ת'זנב והולך הביתה אבל ככה? אשכנזי מצחין בשם קליימן מעז לבעבס עליו? על זה הוא כבר לא ישתוק…מדמון קם רותח מעצבים. הוא הפך את המכתבה על קליינשטוק או מי שזה לא יהיה ויצא מן החדר אל הקבלה בטריקת דלת מופגנת.
לובה בדיוק התכופפה להרים דבר מה מהרצפה. את פני מדמון קידם חריץ לבנבן ובוהק שסינוור אותו והעלה לו את הדם למוח. הוא הרגיש שהוא לא יכול יותר. זה היה הקש ששבר את גב הגמל.. וככה, עם התנופה של היציאה הדרמטית, הוא הרים את עקב נעלו ובעט ללובה בתוך התחת. "אל תראי לי ת'חריץ ואל תראי לי ת'ציץ", הוא צרח עליה בקול מאיים את המשפט שבהקבלה ספרותית לאנשים שלא גדלו בראש העין, זה סוג של "לא מדובשך ולא מעוקצך". ולובה הבינה מה הוא מתכוון למרות שהיא גדלה באזורים קצת שונים. גם לה זה הרגיש רבגוני מדי כל קשת הצבעים החומה/לבנה/צהובה שבעסקי קליינר את שטינברג בע"מ. לובה לא התבלבלה ובאותו הרגע היא הגישה את התפטרותה.

מסקנה: כדי לכתוב סיפור לא צריך הרבה כישרון. תגידו מלא תחת כי זה מצחיק. תוסיפו מעט אשכנזים מנומשים, תתרסקו עליהם ותביאו תמני אחד קטן, בן עדה כמוני כמוכם, שיעשה סדר בעיניינים. קפיש?

מיד כשהגעתי אל הבסיס, עוד לפני שהספקתי להגיד "צעיר", המ"מ ביקש להכיר אותי לעומק. "מי אתה?", הוא שאל. "טוראי גזר", עניתי בענווה. "אהה, אתה האשכנזי עב הבשר? אז גש בבקשה אל המאג ותעשה שהוא יהיה באוויר..כמו כן, ודאי הבחנת בעובדה שכל מאג צריך גם תחמושת…אז תפנק את עצמך עם ברוס של שרשירים ותתחיל לצעוד אל הלא נודע..", הוא פקד. כאילו לא אכלתי מספיק חרא בחודש האחרון..
את מה שקרה אח"כ, לא כ"כ הצלחתי להבין. הייתה שמה איזו פיתה סורית שממש עצבנה את האוגדונר ונאלצתי להסתער עליה שלושה ימים ושלושה לילות. האוגדונר מצידו, צפה על הכל מגבעה מהצד וגיחך על טוראי גזר שמחמיץ את שועתו ואוסף את כל הדרדרים שבדרך..עכשיו מה, אני אין לי שום בעיה להסתער ימים כלילות, רק משהו אחד מפריע לי, הפודרה. לפודרה יש את יתרון אחד שאין לשום אדמה אחרת, חמרה או לס. הפודרה נכנסת לכל החורים והנקבוביות בגוף וסותמת אותם פור גוד. כשאני נאלץ לזחול ולאכול פודרה אני מוצא מעט מאוד טעם לחיים, אני מתחיל לחשוב בצורה אובדנית למדי, "אם אני אמות", אני חושב, "אולי אני לא ארגיש את כל הפודרה הזו. אם אני אחיה, אני ארגיש אותה על בטוח…". בחשבון פשוט אני מבין, שטוב לי מותי מחיי. ואז אני מתחיל לחרחר, השפתיים שלי מתחילות להתבקע ואני חולם על ארון קטן ונקי שקבור בתוך אדמה עם אגרגטים עבים ומוצקים.
כל זה יכל להיות מטרד לא קטן אם הייתי חוזר להתקלח לבסיס. מכיוון שאת המקלחת פגשתי רק אחרי שלושה ימים של הסתערות, ומכיוון שאת הארבע שעות שישנתי כל לילה נאלצתי לבלות בתוך נגמ"ש עם 12 חיילים מלאים פודרה בעצמם, ומכיוון שהנגמ"ש בעצמו לא נוסע במקום שאין פודרה ויש לציין שגם הוא אשם בהיווצרות הפודרה, פתאום התחלתי לחלום על שלום כלל עולמי ואהבה חופשית..אפילו חשבתי לאמץ ילד ערבי קטן אם זה מה שיגרום לי להתנקות מהפודרה..
נגמ"ש חברים, זה כלי שבמקור לא נועד לשינה והראיה, אין שם שום מקום שמזכיר מיטה בפרופיל. גם האכזריות והפומות והנגמחונים לא נועדו לשינה אך בהם לפחות יש קצת יותר מקום וקצת פחות לוחמים. הנגמ"ש לעומת זאת, אין בו שום תועלת ת"ש חוץ מאווירות טובה בשטח, נושא שפחות מעסיק אותי ביומיום…גם במלחמה אין לנגמ"ש שום יתרון, כדור 5.56 רגיל חודר אותו בקלות רבה. הרגשתי שכל העולם נגדי, הרגשתי כאילו כבר במלחמת יום כיפור האמריקאים שנאו אותי רטרואקטיבית על העושק שאעשוק אותם 40 שנה מאוחר יותר והם החליטו לשלוח נגמ"שים און דה האוס, העיקר שטוראי גזר יסבול.

ואחרי שלושה ימים, שהגעתי לבסיס והתקלחתי, פתאום הרגשתי צורך עז למקלות אוזניים. הרגשתי שנשאר שם עוד גרגר פודרתי אחד קטן והוא במגמת חתירה לכיוון המוח. "אם הוא מגיע למוח הלך עלי", חשבתי בצורה אובססיבית למדי. שיטוט של יומיים בבסיס הבהיר לי שאין באזור גם לא חייל אחד שחשב כמוני. גדוד שלם של מוהנדסים ואין מקל אוזניים אחד..

ואני, מה אני? פעם ראשונה במילואים. בכלל לא רציתי להתייצב בבסיס אך זקן התחנן לפני, "גזר י'מנייאק, בוא תעזור. אין לי כוח להילחם בלעדיך..". וכמו טיפש האמנתי לו, "נו מה יכול להיות רע? צחוקים עם זקן במקלחות, פליקים על הטוסיק עם מגבת, קצת שירים גסים על משקית ת"ש, דגדגן חדש ומת"ש, מה יכול להיות רע?", חשבתי כמו צ'ונג..לא ידעתי שזה כרוך בפודרה, לא ידעתי שאני נלחם בתחנות רוח ובפיתה סורית שלא עשתה רע לאיש..

ובכל זאת קוראים יקרים, למרות כל הקיטורים והווג'ארס, יש משהו מאוד יפה במילואים. יש משהו מאוד מחשל, מאוד מחנך לערכים שכבר לא קיימים במרבית מהעולם בכלל ובארץ בפרט. אוסף של אנשים ששונאים את מה שהם עושים אך מבינים שהם חלק מהנטל, שזה לא יפה להתחפש כשכולם עובדים. אוסף של אנשים שבעיתונים ובבועה התל אביבית נחשבים למיץ של הזבל, אנשים שלא סופרים אותם. כל מיני טיפוסים שברחוב אתה מגדיר אותם כרוסי פסיכופט או אתיופי שחור או מתנחל טיפש. שאם איזשהו עיתונאי מכל זרם כלשהו, ישמע את הסטיה של הסרס"פ על הילדה עם הקוקיות והגשר בשיניים ואיך הוא מעוניין שצאצאיו יגורו בכפיפה אחת ליד קריוס, בקטוס ושאריות האוכל על הקוביות, אין לי ספק שהוא היה מגדיר אותו כפדופיל מנייאק. ואלה הם בדיוק האנשים שמאפשרים לכם ללכת ברחוב, שמאפשרים לכם להתלכלך עליהם בעיתונים וברדיו. וזה לא שהם פחות עסוקים ממכם, רובם אפילו נשואים פלוס. הם פשוט מעדיפים להגן על היקר להם בגופם. לא תמצאו כאן בפלוגה אנשים יפי נפש "בעלי ערכים" (למעט הכיפות סרוגות), לא תמצאו איתי בפלוגה כל מיני עורכי דין ורואי חשבון מתחנגלים, כאן כולם סוטים וחרמנים. אנחנו לא מסתתרים מאחורי מילים יפות, אנחנו עושים. מקטרים אומנם, אבל עושים..אנשים יפים זה הגדרה מאוד אינדוודואלית, אני דווקא חושב שאלה האנשים מהרחוב.  
הציונות ידידי, כבר לא קיימת. הערכים שלי הפוכים לגמרי מערכי צה"ל. במפה פוליטית כמו של היום, שהשמאל כ"כ שונא ערבים עד שהוא מוכן למסור את כל המדינה, העיקר שילכו מכאן. שבכל פעם שהימין בשלטון הבניה בהתנחלויות נכנסת להקפאה, אין כזה דבר ערכים ומולדת, יש מציאות בשטח וזהו. אנחנו גרים כאן? מישהו צריך להגן? אז יאללה, הולכים להילחם. אם נגור באוגנדה נילחם גם שם..צה"ל לא גורם לאהבת מולדת, הוא פשוט מפגיש חבורה של אנשים מקצוות תבל ומכריח אותם לאותה משימה. ערכים חברים, זה להתנדב לשמור כשכולם יוצאים. ערכים חברים, זה לגרז את הנגמ"שים למרות שלא ישנת יומיים. ערכים זה חברות וכבוד בין אנשים, לא יותר.

באשר לי, אני לא יודע. יש מצב שלא יהיה לי כוח לאכול פודרה בצו מילואים הבא. יש מצב שאהיה באמצע משהו חשוב.. אני לא מאמין בכלום, טובתי היא היחידה שנגד עיני. רק משהו אחד ברור לי לחלוטין. על האנשים שאני אוהב, אני היחיד שצריך להגן. כדי שאוכל להסתכל לגברת בעיניים ולדעת שעשיתי הכל כדי שהיא תוכל לישון בשקט, זה עוזר לי להבין שאני אוהב אותה. כדי שאוכל להחשיב את עצמי למיץ של הזבל הישראלי, ביחד עם כל הסוטים והחרמנים. העיקר שאני לא יפה נפש שנלחם מאחורי ערכים ומילים…אשכנזי? כוסאמא שלו. ביבי? שילך לדחוף. אני כאן בגלל זקן, לא בגלל שום דבר אחר. אם הוא אוכל פודרה, אני לא אעמוד מנגד. ובבוא היום, ולפי אופי ומטווה התרגילים שעשינו זה מרגיש לי מאוד קרוב, כשאצטרך להיקרא אל הדגל, אני אגיע לשם בשמחה. אף אחד לא יגן על היקר לי במקומי..

יצא לכם פעם לחשוב על המילה שועה לעומק? חשבתם פעם למה באמצע המילה שועה מופיעה האות ע', עיצור גרוני? יש לכך כמה סיבות. האות ע' מבטא את כל מה שמגעיל אותנו. ערבים, עירקים, מעמול, עמלה ועמע. בכלל, כל מילה שיש בה עיצור גרוני, ע',ח',ר' וכ', תמיד היא מבטא משהו חזק, מאוד עממי, תחושות מהלמטה של הבטן. במילה שועה כפרט, הרמז מאוד ברור. לפעמים השועה היא עד הגרון…

השנה הגעתי לפסגות חדשות של חמיצות, אני בעצמי לא ידעתי שאפשר להגיע עד שמה. השנה הבנתי כמה דברים שגורמים לי לחשוב פעמיים אם באמת החמצתי כהלכה בפעמים הקודמות. לחלוחית השועה, שמעתם על המושג? אני התוודעתי אליה לראשונה במסעות חצי משקל גוף בצבא. לפעמים, אם מעמיסים עליך 3 מוקשי נ"ט, שק חול של 10 קילו, מכשיר קשר ועוד. ופתאום איזה מישהו בדרגים הגבוהים נזכר שהוא צריך את כל הציוד המוזכר לעיל במרחק של 30 ק"מ עליה מהמקום שאתה נמצא, לא משנה איפה אתה נמצא, דווקא במצבי קיצון שכאלה השועה מחליטה להקשות עליך והיא מתחילה להפריש (שימו לב חברים וחברות. בנות מפישות, בנים מפרישים!) מן נוזל צהוב זרחני שכזה, משהו על הגבול של חרא/שתן/זיעה/קיא. אפילו יש מצוק תלול ליד מצוקי עבדת שאני אוהב לקרוא לה מבשרת חרא, שם פגשתי את לחלוחית השועה לראשונה. זה לא שיוצא לך גוש, פשוט קשה לשועה עם כל המאמץ המוגזם הזה והיא שולחת לך מסר קטן, "גזר, תרגיע. נכון שגם אתה מחזיק בנטל אבל אל תשכח שרוב רובו של המשקל נמצא מעלי ותאמין לי י'גזר, אתה לא יודע איזה חרא וזין זה להיות שועה..".
הנוזל השועתי הזה, לחלוחית השועה, הוא בדיוק ההיפך ממה שנוזל רגיל עושה. נוזל רגיל מצנן אותך, גורם לך לתחושת רעננות. גם זיעה, אם נסתכל עליה מבחינה מדעית, עוזרת לגוף לצנן את עצמו. לחלוחית השועה מאידך, גורמת לתחושה הפוכה. אתה מרגיש סחלה, אתה מרגיש כאילו איזה שריונר חשב שהשועה שלך זה פיטמת גירוז ודחף לשם מגרזת..אתה גם יודע מניסיון העבר, שכעבור שעתיים תופיע השפשפת להשתתף במסיבה. שפשפות אוהבות את לחלוחית השועה, הן ניזונות ממנה..

יש לי חבר בשם חציל, שהוא לא אכפת לו מכלום. הדבר היחיד שהוא דואג עליו, זה השועה שלו. מעולם לא תפסתי אותו בלי מגבונים לחים בכוננות והוא מסתובב תמיד עם תיק מלא במגבונים. מתי כן תראו אותו מתאמץ? כשנגמרים לו המגבונים. פתאום הוא מוכן לצעוד כברת דרך, העיקר שהשועה שלו תהיה בלחויות..נגמר האוכל במקרר? לא נורא. נגמרו המגבונים? שומו שמים ותגלנה ארץ. מיד יוצאים לקניות..התחושה שאני מרגיש בשלושה ימים האלה שבין כיפור לסוכות, מאוד דומה לתחושה שאחרי ניגוב במגבונים לחים, רק הפוך..תוסיפו פודרה. תוסיפו עקיצות בכל הגוף מהמחטים של הדקל, קוצים עם ארס שמשתק את האצבעות. תוסיפו כמה ליטרים של זיעה בשעה (אני לא מגזים!), מה קיבלתם? לכלוכית השועה.

השנה רציתי לדלג על השלב הזה, רציתי לשמור על שועתי במצב סביר ככל האפשר באקלים הבקעתי..הבעיה עם בקעת הירדן, שהיא בדיוק ההיפך מהקונספט של שועה נקייה. בבקעה השועה מדלגת על הפור פליי, ברגע שאני עובר את נבי מוסא היא מחלה להחמיץ. אז ארגנתי מהעוג'א חמישה בועלים פלוס ראיס, שלוש משאיות ויאללה לעבודה. נו ומה הבעיה? כאן בדיוק הייתה הטעות שלי.
העוג'א זו עיירה קטנה, אולי 10000 תושבים. 90 אחוז מהתושבים הם בדואים והשאר ערבים. בדואים זה התחתית של התחתית של הג'ורה של הערבים. כאילו מה? לא מספיק שהם מוסלמים, לא מספיק שהם ערבים, גם בעבודות של ערבים הם לא ממש מוצלחים. הם לוקחים את החיים בשאנטי הודי רק מהצד הערבי. אם 'תם ערבים ואפילו לעבוד אתם לא יכולים, אם אפילו את הקרטונה אתם לא מסוגלים לשים על המשטחחחח, מה עוד אפשר לעשות איתכם? מה מצדיק את הקיום שלכם כערבים?
בקיצור, על כל חמש כפות תמרים שהם העמיסו, הם לקחו הפסקה של חצי שעה. ומה אני יכול לעשות בנידון?היום קצר, המלאכה מרובה והפועלים עצלים, הפשלתי שרוולים והתחלתי לעבוד. אחרי בערך 10 דקות, פתאום התחלתי לקנא בחציל שיושב ומתחצל על הספה בבית. לפתע הרגשתי צורך עז למגבונים לחים, סתם ניגוב קטן כזה שיזכיר לי כמה שאני אוהב להרגיש נקי.
ואל תחשבו שכאן זה נגמר, אחרי שמעמיסים ת'משאיות צריך גם לפרוק אותם. דווקא כן חשבתי על כל הנושא בעליות חזרה וניסיתי להבין מדוע בכל שנה אני חוזר על הטעות הזו? מדוע אני מרגיש צורך, בכל שנה מחדש, ללכת ולטנף את הקורות שלי בפודרה? אולי זאת עזיזה "וחווית הנהיגה" שיש לה? אולי זה הפוסט הדוחה שאני משחרר לכם בכל שנה? ואחרי יומיים עבודה, שסוף סוף הגעתי אל המקלחת המיוחלת. שסוף סוף זכיתי להניח את הראש על הכרית היפה והחמודה שלי, לפתע נזכרתי שגם לא אכלתי יומיים. הפודרה סתמה את דרכי העיכול משתי הכיוונים.

השנה בכלל הזדיינתי מכל הכיוונים. באמצע כל הבאלגן והחמיצות והניחוחות, חבר טוב שלי התחתן. כדי להגיע לחתונה ולדאוג שאני לא אשאר המוזמן היחיד, נאלצתי להתקלח מתחת שיבר של מכבי אש ברחוב..

אז ישבתי, חשבתי על כל הנושא והגעתי לאותה מסקנה בדיוק שהגעתי עליה בשנה שעברה. בשנה הבאה נגמר הסכך! לא משנה עם הרווחתי כמה אלפים, לא משנה כמה מפתה זה נשמע, אני והסכך סיימנו. רק בבקשה חברים, טובה אחת קטנה אם אפשר. בשנה הבאה, בערך בתחילת חודש אלול, בחייאת תזכירו לי את זה. תגידו לי שועה, אני כבר אבין לבד…זה יכול לחסוך ממני הרבה עוגמת נפש ולחסוך ממכם את תחושת הגועל השועתי שאתם נאלצים לעבור בכל שנה מחדש בקריאת הפוסט…

כחלק מהתפנית שאני עומד לעבור, אני מבין שצריך שינוי תדמית. להשקיע קצת בלוק, לזנוח את המראה הזנוח. ג'ל בפוני אומנם לא תשכנעו אותי לשים אבל נגיעות של קרם לחות, משהו שישדר "הוא לא באמת אכפת לו אבל אין ספק שזה יוצא לו על הצד הטוב ביותר".. אולי אפילו לבקר ספר (לא ביקרתי ספר למעלה מעשר שנים..), שיעשה לי את הפאטים בול איפה שמסוקס. בהתחלה גם חשבתי להשאיר שפם, כיאה לגבר שהסטטיסטיקות שלו מגרדות ת'מאה כל יום אבל החברים הסבירו לי שזה לא מגניב בכלל. "אני תמיד התגאתי שאין לי שום חבר עם שפם, אל תהרוס לי.", ג'וני הבהיר לי.

עכשיו מה, אני מבין באופנה בערך כמו שאני מבין במחשבים. תנו לי חולצה שהיא אוסף של חורים תפורים יחדיו ואני חושב שזה דולצ'ה גבנה. כשמישהי שואלת אותי איך השמלה החדשה שהיא קנתה, אני מסתכל לה בעיינים ובודק מה היא רוצה שאני יאמר. שמלה או מכנסוני "דפוק אותי" תל אביביות קטנות, הכל בשבילי היינו הך. גם עלה תאנה עושה את העבודה..

ובכל זאת, איך משדרגים ת'לוק? אז החלטתי להתחיל מאפס וכמו בחיים, הכל מתחיל ונגמר בתחתונים. תחתוני פרי סטייל שהשקיק נושם לרווחה, אאוט. תחתונים צמודות שמדגישות את החבילה וגורמות לשפשפת, אין. גבר אמיתי שומר את היקר לו קרוב אליו, גבר אמיתי שם את כל הביצים בסל אחד. ככה אנשים יסתכלו על החבילה ויסוחו בינם לבין עצמם, "ראיתם ת'גזר? איזה גימור. איך הוא יודע להשקיע בפיניישים. כנראה שהסטטיסטיקה שלו בשמים..". עוד ממשחקי המחבואים כילד ידעתי את זה. "גזר דוייגר על הבייצים", ריכלו עלי ברחובות בני ברק.

נו בסדר, תחתונים זה שנון אבל מה הלאה? חפתים? מכנסיים ג'ינס צמודות? שפרחות של ברזלים ישרקו בכל פעם שאני עובר? הצהרת אופנה כזו שאומרת, "אני שוק בשר והבאסטה פתוחה"? ומה עם חולצה? מה אתם אומרים על חולצת כפתורים פלנל? יש לי במלאי, זה החולצות בית כנסת שלי..ואולי טריקו זרוק, נעלי אול-סטאר ומכנסיים קצרות? קלטתם איך? יענו תן לי תן לי אבל אל תשחק לי.. גם הלוק של החליפה יכול לבוא בטוב, סטייל אני המעניש מסטול מחשיש. בנות, שימרו נא על דיסטנס. עובר כאן מישהו עם מרשרשים בארנק..ובל נשכח, הלוק החדש צריך להתאים לחו"ל עקב פרידה לא צפויה..

תדעו לכם שסטייל זה לא רק איך שאתה מתלבש, סטייל זה גם איך שאתה מתנהג. לפעמים, אם 'תה מחזיק את הפלפון בצורה הנכונה ואומר את כל המילים הנכונות לתוך הפומית, "תמכור, תחכו לי שם עם עשרה פועלים, אז קבענו? לרשום ביומן?", כל המילים האלו גורמות לפלח מסויים באוכלוסיה של פלחים מסויימים להרטיב ולרייר.. להיכנס לפאב כולם יודעים. לעשות את זה בקלאסה, כניסה דרמטית עם טיזינג קטן, עקב בצד אגודל, רק סלבס שכמוני יודעים..

בקיצור חברים, אני מבולבל. הקולקציה הנוכחית שלי, אין ספק שהיא לא מתאימה לגודל המאורע. היא כבר לא עוברת מסך, עבר זמנה ובטל קורבנה.. ובתכל'ס, אם נוריד רגע את כל הרמי לוי מסביב, נגלה ילד שגדל בפיאצה של חדרה. אל תקנו את הפוזה שלי, אני חונכתי בין אתיופים וגרוזינים. כדי לרדת לקנות חלב הייתי מתחמש בסכין פרפר, בחדרה לא אוהבים אשכנזים..את מה שאני יודע על אופנה, האופנה עדיין עוד לא גילתה..

לפיכך חברים, אני צריך עזרה. מישהי שיודעת איך צריך לבוא וכמה המינון הנכון בדיוק. מישהי שמכירה את עסקי השופינג לפני ולפנים, מישהי שגורמת לי להקיא ביומיום.. ויום יבוא, ואני נשבע, שאותה המישהי תתגאה בעצמה. "רואים ת'סלב שם באור הזרקורים? זה אני הלבשתי אותו.". ואני אזכור לה חסד נעורים, לא זורקים אבן לבאר ששותים ממנה.

לסיום חברים, אני רוצה לשתף אותכם בשיר שכתבתי עוד לפני שגזר היה מזיין בסטטיסטיקות. השיר נקרא "אלטרואגו" ועדיין רואים בו נגיעות של תמימות..

אני רוצה להיות הכי גדול,
להשחיל את כולם, לתקוע להם גול.
שכל מי שחשב שאני אפס,
יבוא עכשיו לבקש כסף.
רוצה להיות כ"כ עשיר,
עם כיסים מלאים והבעת פנים של חזיר.
שיהיה לי זמן ללמוד את הכל,
על יאכטה קטנה בים כחול.

המורה שאמר שממני לא יצא כלום,
יזכר בנוסטולגיה באוצר הגלום.
וכל הבנות שדפקו לי ברקס,
פתאום ירצו לחזור ברוורס.
ואף הבנות חיל ששכבתי איתן,
יגידו, "כבר אז הוא היה טיפוס מתוחכם".
את הקראוון נהפוך למבצר,
למרות שעם כסף הוא קצת מיותר.

אח"כ אקים חווה בגולן
ויבואו בנות מכל העולם.
הן כמובן, יקחו מספר,
ואני אתקתק עד יום המחר.
ואם הן יריבו עלי מכות,
אני אצא בחלוק וארגיע, "כולן כולן תקבלנה בפות"

יהיו לי מליון פועלים ערבים
וכולם ישחקו אותה חברים הכי טובים.
הם יקראו לי בעל הבית,
ואני אקנה מהם את כל עצי הזית
ובסוף השבוע, כשהם ירצו משכורת,
הם יאמרו לי, "איזה יפה הגברת".
ואני אצקצק בלשוני ואומר,
"עד הגברת, הכל מותר"

לאמא נקנה בית בכפר,
שתקלוט שבני ברק זה לא העיקר.
לציפי נקנה אוטו מפנק,
אם יש כסף, אז למה לא?בכיף.
ושם בחווה, ליד האבוס,
שירה תרכב בכל יום על הסוס.
ולסבתא נקנה בית עם גינה,
שלא תעלה בכל יום עד הקומה השניה.
אותי נפנק ברכב שווה,
אולי מרצדס, אולי בי,אם,וו.

ההודים יגישו לממשלה קובלנה,
"גזר חזרה, או שביתה במדינה".
פתאום הקרקע בשלה להוציא ספר,
גם דיסק, ולא חשוב המסר.
אולי אכתוב על "איך להיות עשיר",
אתם תקנו את הספר ואני אשיר.

חשבתם שאני סתם חופר?
הנא אני בא, מלטף ומשקר.
ואל תגידו לא ידענו לא שמענו,
פשוט תגידו, "מצטערים טעינו.
איך מגזר קטן ושנון,
הפכת למעצמה עם זרועות של תמנון.
ואיך מדלפון שלא סוגר את החודש,
הפכת לאיש שמדברים אליו בחרדת קודש".

ואני עבדכם, הנקלה באדם,
אחייך לתומי חיוך מרומם.
כל אחד ירצה להיות מכר,
למרות החיוך הזר מנוכר.
ואז אומר בנימה מתנשאת,
"שומעים חברים, מי צריך צ'ק?"

מי מכם שמכיר אותי,
יודע שאני לא כזה אנוכי.
אבל עדין לפעמים,
זה כיף לחיות בעננים.
ומי יתן ויבוא היום,
שכסף לא יהיה שיקול בחשבון.

גמר חתימה טובה:)

אז עשינו ישיבה כל החברים וקבענו שכבר בהודו זה הגיעה לה בזכות ולא בחסד. גם דיברנו על הבעיה של ריבוי בולבולים סביב כוס אחד קטן ומטופח ואף קבענו שהפעם, אבל על אמת, אף אחד לא מפריע למהלך של השני. פרי סטייל, נגמרו החברים. מי שהגברת זורמת איתו, הוא כבר ישים לה בשם כל החצילים. אלון ביקש שנשמור לו פליק אחד בסוף, משהו רוטט כזה, ונספר לה שזה בשמו ובשם כל יוצאי כורדיסטן.

לי יש דעה מאוד מוגדרת על בנות וקשר אפלטוני בכלל. אם יש לגברת חבר, אין לי שום סיבה לשמור איתה על קשר. בכל פעם שהיא רק תגיד "חבר שלי", אני אחשוב שהיא באה לנפנף בבולבול של חבר שלה. את מנפנפת בבולבול של חבר שלך בביתי שלי?? בולבולים יש לי די והותר תודה לאל. אני בולבולים לא צריך, תרמתי כבר… לעומת זאת, אם הגברת רווקה בת טובים, יש שני אופציות. או שנשכב ואז הכל יתחרבן, או שלא נשכב ואז אני ממש אתעצבן ואעדיף לנתק כל מגע. מעטות הבנות שהצלחתי לגשר איתן על המילכוד הזה וגם איתן הקשר מעולם לא שרד לאורך זמן (יש כמה יוצאות מהכלל)..

יום רביעי הגיע, פרשת "האזינו השמים ואדברה". הגברת מרימה עלי טלפון, קוראת לי לבוא לאסוף אותה. אני בשביל כוס חוצה יבשות, לא כל שכן ערים, לא נאסוף את הגברת ממבשרת?? אז נסעתי אליה חושב גסויות, רציתי להוכיח לחצילים שמה שקורה אצלי בין הרגלים, אולי הוא לא הכי גדול אבל אין ספק שהוא הכי שנון..

בתחנת האוטובוס ראיתי אותה, יצור כזה עם שתי שדיים וערימה ענקית של פוט ומפסק. הייתה שמה גבעה קטנה של פוט פועה לעברי בכל גדול, "גאאאאזזזזר, גגגגאאאאזר, בוא תסתום אותי גזר חמוד שלי.". ובאותו הלילה באמת תכננתי, אף אחד לא יכול לבוא אלי בתלונות. הצעתי לה את המיטה בסלון ואמרתי לה שאם בא לה, היא יכולה לעבור לחדר שלי, שתרגיש בבית. נכון שנון?
באמצע הלילה הרגשתי מנוש, היה לו עור חלק ושחום. "כנראה הגברת רוצה.", חשבתי לעצמי. אז התחלתי בטריק מספר שתיים וחיזקתי בדקירות של זיקפה, פעם מלמטה ופעם בגב. ככה עושים את זה חבר'ה שגדלו בבני ברק ההארד קור. מהלך קשה, לא למתחילים..להפתעתי נתקלתי בפסיביות כזאתי, יענו תדקור ותמשמש אך לא יותר. דקרתי, משמשתי, ניסיתי פינגור וזהו, סה-טו. בלילה השני זה חזר על עצמו ובשלישי, כנ"ל. היא הרשתה לי לעשות הכל חוץ מלגמור. אני הרגשתי איך אני הולך ומתפלף. יודעת מה, עזבי זיון. בואי תני כאן יד, פה, משהו כדי לתפעל את האירוע לעזאזל. התחלתי להסתובב עם וובוס של שור וסבלתי מהצפת שפיכה קשה. עכשיו מה, אם היא לא הייתה ישנה איתי, חליק. אם היא לא הייתה לובשת חוטיני קטן כפיג'מה, באמת חליק. אם היא הייתה דופקת לי ברקס חד משמעי, הייתי מחליק אבל ככה? עם כל המנוע המפואר הזה? פירסט קלאס? ולא תגידו, כשקיבלתי את ההחלטה האמיצה להפסיק לדקור, היא הייתה נעלבת ומעירה אותי. אני לא יודע איך להסביר את זה, היא פשוט לא רצתה שנגמור.

ברוב טובי, החלטתי לשחרר קצת לחצילים, אולי הבעיה בי וזהו. עם חציל היא שיחקה את אותו משחק בדיוק (למרות שהוא מנסה להוכיח שהוא הגיע הכי רחוק. אני, עד שאני לא רואה מכנסיים מוכתמות בשפיכה, מבחינתי לא אוכל) ואלון בכלל לא הצליח לחשוב כלום. הוא פשוט היה מבזבז עליה מלאן כלכלים ופיננסים בתמורה לזה שהיא מתהלכת בחוטיני. הוא כזה חרמן, שהמוח שלו חושב בצורה סקסופסיכית. הוא היה בטוח שמדובר כאן בשף הגדול בתבל ואני מדבר איתכם על דברים שאם אני הייתי מכין, הוא היה זורק לי את הצלחת בפרצוף, אפילו אם הייתי מבשל בחוטיני כמוה.. והביצים שלו הלכו והתנפחו והוא אף חשב שהציצי שלה גודל מיום ליום. אני דווקא חשבתי שזה קשור לקוטר האשכים שלו.

תדעו לכם שלשעשע תיירת זה לא קל. צריך לקחת אותה לכל המקומות שג'יזס הלך בהם על המים, ים המוות, טיולים וחור גדול מאוד בכיס. סבסדנו לה את החיים ולאף אחד היא לא משחררת. עזבו משחררת, לא נותנת יד. ולמה את עושה כ"כ הרבה קולות? לא רוצה? סתמי ת'פה. אולי את רוצה שאני אבוא מהצד של האהבה? גם לאהוב אני יודע רק תגידי. ראבק רבנן תני לגמור. שפריץ קטן, גייזר של גזר. וכך היינו עושים לה פאן ופנאן, היא אוהבת זכויות אדם ולוחמת חופש, רצינו שתראה את ישראל היפה. וכשמישהו היה לוקח את הגברת ליום בייבי סיטר, כל השאר היו פוצחים במרתון חניקות ושיפשופים. וואי וואי מה עשיתי לה במוחי..

עכשיו בואו נצא רגע מהפסיכוזה החרמנית הזו ואני אסביר לכם דברים לאשורם. היא כוסית, נקודה. היא מתלטפת עם כל החצילים שזה כבר מסריח ולא נקי ומסרבת לשחרר או לתת לנו לגמור. מצד שני, כשהיא צריכה משהו, היא יודעת יפה מאוד איפה ללטף ולפעמים היא מניחה את היד על המפשעה, עם או בלי תחתון. מכאן אני מסיק, שכשהיא רוצה היא יודעת. למה ככה???

אנחנו ניסינו להתמודד עם זה בכל צורה שאנחנו יודעים. אלון טען שכאן צריך את הטריק הרגיל, הישן והטוב, שלוף אותו בחוץ. הוא גם החל לקבל ממנה תחושות ניאו-נאציות. ג'וני טען שצריך לאונן לה מאחורי הגב אבל לא בצורה המטאפורית, לאונן לה בלילה מאחורי הגב, אורגינם. חציל ניסה את המוב הרומנטי, הזה שקופץ עם הזין לפה וטענה ניצחת לו מאחורי התנהגתו, "יש בחורות שפשוט צריכות למצוץ"..
כשגם זה לא עבד, פתאום התחלנו להריח בבית ריח חמוץ. פתאום היא החלה להפיש מהכוס, כל הבית התמלא בכרישה מגעילה של כוס שנוזל, ריח של שפרוטים. אח"כ הבנו שריח מהכוס נגרם בגלל בעיה פסיכולוגית. לפעמים, כשהבחורה לא משחררת, פתאום הכל מתחיל להפיש מסביב אך היזהרו לכן בנות, זה לא סיבה להתחיל להשתרלל. בחורה שמשתרללת יותר מדי, הכוס שלה גם יכול להתחיל להפיש, יש כאן מלכוד..אח"כ גם הבנו פתאום שהיא לא כזו חכמה ובעצם היא די קוץ בתחת (שזה אני חושב, האמת העירומה מבעד לצרורות הכוס שלה). לפתע התחלתי להקשיב למה שהיא אומרת. היא גם החלה לסגל לעצמה התנהגות יותר ויותר נשית ככל שביטחון שלה התערער. בההההה, וכל ההפשות האלה.. מסריח כאן, תפתחו חלון..

הרבה מהגאווה הלאומית שלנו נפגעה בגללה, מה את בעצם אומרת? בולבול טהרני לוקח זין ישראלי לוחם? וכבר בהודו עשית קולות, לא יפה ככה.. היא מחקה לנו את החיוך מהפרצוף ואני מקווה שזה לא לתמיד. איזה טיפשים היינו, כל היום היינו מספרים לה כמה שהיא כוסית ואיפה אני אשמח ללקלק, האף שלה קפץ לשמיים..גברת אחרת שהייתה מתנהגת בצורה דומה הייתה נזרקת ממיטתי לאלתר אבל ליבי, ליבי ליבי, לא נתן לי לזרוק אותה לבד במדינה זרה..בסוף החלטתי לעבור לישון בסלון ואני אחנוק כבר בקבר, החיים שלי ממילא התחרבנו. לפני כמה ימים גם לקחתי אותה לשיחה שפורסת את הקלפים, שמתי הכל על השולחן. "רק רגע, את דו מינית? יש לי גם חברה כזו. אני סתם אפגיש בינכם במקריות שכזו ואת תנסי לשלם לי על ההכנסת אורחים שלי? אני רק אשב ואסתכל, נשבע לך..". גם את זה היא לא הסכימה, החיים שלי בזבל..

היום היא הולכת ברוך השם, אני נשאר כאן עם פרצוף שמתבייש להסתכל לעצמי במראה. זיקפות של פין כבר אכלתי אבל לא לאורך כ"כ הרבה זמן. אתם יודעים מה, עכשיו אם היא תבוא, תשפוך את כל המנוע בחוץ ותתחיל ללקק את כרישתה שלה בעצמה, אני שמה כבר לא טובל! הכושי עשה את שלו. לפחות היא הולכת היום, עם המנוע החורק והמשומש והמפיש הזה. אנחנו חברים, הולכים לחנוק, פותחים במרתון שפשופים עד זוב דם. חלקנו אפילו מנסים להעלות זיונים ישנים באוב. מישהי צריכה לשלם על חטאיה של הגברת, אנחנו רוצים להעניש את כל המין הנשי. לי לא נותר אלא להגיד, תכלה שנה וקללותיה, תחול שנה וברכותיה:)
שנה טובה לכולם.

אז חשבתי להתערטל בפומבי ברחובות תל אביב. לשלוף אותו בחוץ, בוא נאמר באזור הטיילת, להסתובב ולהשוויץ בשקיק. "אמרתי לכם?! הנה! בבקשה. תפדל. תרבחו ותסעדו. זובי עליכם. שקזזזז. הים פתוח רבותי. מי אמר אני ולא קיבל?". אפשר להוסיף גם תנועות ידיים מגונות לכיוון אזור החלציים, זה מחזק את הנקודה.

זהו. אחרי שהוצאתי את הכל החוצה, אני מוכן לפתוח את זה לשאלות. כן בקשה, הגברת שמה עם התואר הראשון, רצית להגיד משהו? "אני חושבת שזאת בריחה גזר. אני חושבת שאתה מפחד להתמודד עם המציאות הטופחת על פניך. אני חושבת שאתה נמושה שמפחד לגלות אחריות. מה כ"כ רע בארץ י'גזר? מה אתה ככה מתחפף עם הזנב בין הרגליים?". אם כן גברת עם תואר ראשון, את צודקת בהחלט. אני פחדן ונמושה ובורח מהמציאות וחרא וכולכם צודקים. שורה תחתונה, איפה יותר כיף? ולא משנה כרגע מה הסיבה, אולי המנטליות שלי, אולי הצורת התמודדות שלי אבל איפה יותר כיף? ראבק. רק שתדעי לך גברת, שלאנשים נהייליסטים כמוני, אנשים שלא מאמינים בכלום, מטרות ועוד כל מיני דברים שהעולם המערבי הצליח להטביע בנו, אנחנו מחרבנים עליהם. לפעמים אנחנו רוצים להרגיש טוב, שאנחנו מוכנים להתבוסס בתוך שלולית של חרא בורנסי, דלוקים עד הצוואר.
וכן בקשה, הפרופסור שמה עם המשקפים העבות והפלולה, יש לך אולי משהו חכם להגיד? "אני חושב י'גזר, שאתה צריך למצוא לעצמך אידיאלים. אולי זה יכוון אותך למטרה כלשהי. אולי תמצא את הנירוונה הפנימית שלך.." ובכן אדון פרופסור, אתה, לא רק שאתה צודק אלא גם שהוכחת את טעותי. אני כ"כ טועה שכל מה שאתה יודע לא יכול לשמש כהוכחה בשבילי. להזדיין בסבלנות אתה אומר? לך תדחוף. אולי תספר לי מה האידאלים שלך? זכויות אדם? וואי וואי אתה כזה לוחמני. ראית פעם ת'סרט הזה, על ההוא שאונס נשים באפריקה? אחלה של סרט שבעולם. מבחינתי שיאנוס גם כלבים וחד-קרן ושיתקע את הזין שלו בחור תחת של נקרופיל, מספיק סוטה בשבילך? מצידי תעשה שמיניות באוויר, תעשה קטינות סלביות בתרגלי מתח..גיסנו הפרופסור, אל תחשוב שעשו אותי באצבע..

או אולי כדאי לי להאמין באלוהים? מה תגיד על זה? אני מאמין באלוהים כבוד פרופסוריותו. אני מאמין באלוהים אוהב! אני מרגיש שאלוהים הביא אותנו לעולם בגלל מטרה כלשהי אבל 'תה יודע מה? יש מצב שאני טועה. מבחינתי פרופסור, אין כזה דבר אקסיומה. אני חושב שאחד ועוד אחד שווה שלוש ושוב, יש מצב שאני טועה. אני בור בלי תחתית פרופסור, אני האחד שמפקפק בפקפוקים בכבודם ובעצמם..
אאה כמובן, איך שכחתי, הגברת שמה עם הציצים הענקיים, אולי תשתפי אותי במה שאת חושבת? את יודעת מה, לא משנה. את צודקת. מכולם, הכי האמנתי לך. אז קבענו? מה פתאום, אני לא עסוק. 4 בבוקר זה בדיוק השעה שתכננתי שניפגש..דרך אגב, את צריכה שאני אאמין במשהו לפני הפגישה? כמה להאמין? יודעת מה, מה שאת מאמינה בו, אני קיצוני שמשאיר אותך מאחור. אפשר לגעת בהם בבקשה? בטח בטח, ג'יזס לשילטון.

בעסקי הלא מאמינים בכלום, החיים לא קלים כלל וכלל. כל האופציות נכונות ומרוב שפע אתה מתבלבל. החופש הוא אין סופי שלפעמים בא לך קצת גבולות. ת'כלס אני אומר לכם, שום דבר לא רע בארץ למעט המשכורת הממוצעת. אם לא הייתי נולד כאן, יש מצב טוב שהייתי מהגר לכאן. סה"כ גם הסמים כאן די זולים. הבעיה היא שהארץ גורמת לך לחשוב בצורה בוגרת, מלאת אחריות. אם יש משהו שאני שונא חברים, זה אחריות. לא אחריות בסיסית כמו ללכת לעבודה או לנהוג סחי בלטה. אני מדבר על אחריות ארוכת טווח, לימודים וכיוצ"ב. בן אדם שלא מאמין בכלום, למה הוא צריך לגלות אחריות? מה באחריות יכול לקדם אותי למטרה שלי, אם ממילא אין לי מטרה? כסף? כסף אפשר להשיג בחו"ל בצורה הרבה יותר טובה וחסרת אחריות..

בחו"ל אני כמו הרוח, זז עם כל משב..בחו"ל אני אקנה אנפילד גדול שנוסע לאט. אם הוא יתקע לי באיזשהו חור, פשוט לעזוב ולהמשיך הלאה. בקיצור חברים, בחו"ל גזר מזיין.. הכל מותר, אין חוקים והמוח הופך לקציצת אל,אס,די. יש שיגידו שמדובר בבריחה, אני מסכים איתם. יש שיגידו שבסוף אני אחזור על ארבע, יש מצב. יש שיגידו שבין השורות כאן בפוסט, אפשר למצוא הרבה אגרסיות. נו שויין, אני דווקא חושב שהוא פשוט זורק ת'אמת לפרצוף. ומי יודע אבל אולי, באמת אולי, אני אמצא את האוסטרלית הכוסית עם האבא העשיר. נספר לה קצת מור"קים על גזר הגיבור. נשקיע במיטה את כל המשאבים ואתם יודעים מה אומרים, הזורעים בדמעה ברינה יקצורו.. אח"כ אני אדביק את היד לביצים עם דבק מגע ואצחק על כולם. אלק אידיאלים..

והיה לה אחד, קינקי קטן כזה, שהיא שמרה לאירועים מיוחדים. ובבוא היום, כשכלו כל הקיצין, היא הייתה מוציאה אותו ומניחה מלמעלה, מעל הבוטוקס. אח"כ היא הייתה לוחצת ומרפה, לוחצת ומרפה. בחצוצרות וקול שופר היא הריעה לפני… בקיצור, מה אומר ומה אדבר, היה לה מליון והיא ידעה את הכל..ובעיר נודע שמה ואף כינוי נאה הצמידו לה, הגברת המגונדרת בעלת האדרת.

ובעיר הסמוכה, לא הרחק משם, חי לו אדון. עלם חמודות, מתוק מנופת צופים. דבש וחלב תחת לשונו וגם בכוס נתן עינו. האדון ידע ת'דגדוג והוא הכיר איפה הכי כדאי..הוא גילה ת'נקודה ששמה יש הכי הרבה והוא היה משתמש בזה לצרכיו האישיים. פויייה, גועל נפש. וכי העם היהודי לא סבל מספיק???
האדון היה ממיין למחייתו ואת העגבניות הדי בשלות הוא החביא לעצמו בצד, האדון אהב לנגוס מן הפרי האסור. השמועות גם אמרו שיש לו מלא ומקורות יודעות דבר לחשו שזה נימוח בפה, בטעם של עוד…והוא היה כעץ שתול על פלגי מים וקולו היה חוצב להבות. פנים מתריסות לו כמו לוע ארי ועל הגויים הטיל חיתתו. בעיר הם קראו לו, האדון רב האון.

ויום אחד נזדמנו השניים תחת קורת גג אחת, האדון והגברת המגונדרת. האדון שלף את האון והגברת פשטה את האדרת..יש אומרים שהם חלו בחזרת.. האדון צלח את גדות הירדן והופ, זו שלנו, זו גם כן. והגברת ויתרה ויתורים כואבים ושניהם החלו נושאים ונותנים. וכך הם הגיעו לעמק השווה והאדון עשה לגברת מלאן. תאמינו לי, גם הגברת לא ליקקה דבש. והם הפכו למאור העמים למרות שלא הכל סוגה בשושנים.

הגברת המשיכה לגרד עם הפינקי ועם הזמן היא שיפרה את הטריק, גם בקצה וגם קצת ממתחת. האדון נגע לה איפה שהכי, ליטף מסביב ומעולם לא טמן ידו בצלחת. הגברת לא משכה ידה מן העניין ולפעמיים אף נזפה בכלב שסרח. האדון אסף את מה שנשפך, סבסד עניינים, מי שטרח בערב שבת. ועד ימינו אנו השכנים מספרים, האדון והגברת ממש זוג יונים.